שני מפגשים משמעותיים עם "אוכל של חו"ל" התרחשו בשנים המוקדמות של חיי.
המפגש הראשון – היה כשהייתי בערך בת 8, באמצע שנות השישים.
עוד אז באותם ימים – חו"ל – בעיקר אמריקה הלכו עלי קסם ועוררו בי כמיהה "לשם" – ליבשת הרחוקה שהרגישה לי כמו פלנטה אחרת.
באותה תקופה, כשנסיעה לחו"ל לא היתה דבר של מה בכך (כמעט כמו היום בימי קורונה) – דרישות השלום מעבר לים הגיעו בדרך כלל בבגדים שקבלנו מה"דודים", בגדים שנחשבו הרבה יותר איכותיים ומודרניים ממה שהכרנו בפרובינציה המזרח תיכונית של אז– אפילו הריח שלהם הריח חו"ל.
היתה את מוסיקת הפופ באנגלית שאחיי הגדולים שמעו בבית: ביטלס, אלביס, ניל סדקה, פול אנקה ואחרים– אבל היא בקעה ממכשיר הרדיו הגדול, שהיה בשבילי כמו מממד אחר – לא חלק מוחשי מעולמי.
היו כמובן מאכלי עדות – שריחם פרץ מחלונות המטבחים בבניין בו גרנו, אך הם היוו חלק בלתי נפרד מהנוף הקולינרי-ישראלי של אותם ימים.
עד שבאה לשכונה משפחה חדשה: אמריקאים מניו-יורק. הבת שלהם היתה בערך בת גילי. אני זוכרת שהיא היתה נמוכה מאוד לגילה; הוריה האכילו אותה בדבש מלכות וקיוו לנס.
הם היו העשירים של השכונה וגרו בבית פרטי בן 2 קומות. לימים הסתבר כי באמריקה של אז הם נחשבו לעניים והעלייה לארץ שיפרה למעשה את מצבם הכלכלי – (בערך כמו ישראלים שעוברים לגור בהודו או מקומות אחרים במזרח – וחיים היטב בתקציב זעום)
הבית הגדול היה מרשים, אך לא כמו המבטא האמריקאי שהקסים אותי. שוב ושוב ניסיתי לחקות אותו בג'יבריש; שוב ושוב חזר ונשנה בלילות אותו חלום שבו אני חוצה את הים ברגל, כל הדרך עד לאמריקה.
לא זכורים לי מאכלים ספציפיים שהם בישלו, אך אצלם נתקלתי לראשונה בחמאת בוטנים – ממרח שנראה לי מוזר ודוחה מכדי לטעום (היום אני מכורה…).
הפעם השנייה – היתה בתחילת שנות השבעים, אשתו הטרייה של אחי חיים, הביאה איתה מתכון שקיבלה במהלך שהותה בניו-יורק – סלט טונה!
ההכנה היתה פשוטה: קופסא של טונה בשמן, בצל, ביצה קשה (או שתיים), מיונז, מיץ לימון, פלפל שחור והפתעה – גזר מגורר! (באותם ימים עדיין לא הכרתי את הקולסלאו) במהלך השנים שחלפו מאז, מוזר ככל שזה ישמע – מעולם לא פגשתי באף אחד שהוסיף גזר לסלט הטונה שלו!
לאחר המעבר לטבעונות ניסיתי מספר פעמים לטבען את הסלט – אך ללא הצלחה של ממש. ניסיתי מתכון עם גרגרי חומוס, אך הוא היה דחוס מדי ויבש מדי, דבר שדרש תוספת של הרבה יותר מיונז – המרקם היה רחוק מלהזכיר לי את "האל דנטה" של הטונה. כשגיליתי שהג'ק פרוט עשה עליה שקטה לארץ – חשבתי שזה יכול להיות תחליף טוב אך נוכחתי לדעת שהוא אנמי מדי – וגם הוא היה רחוק מלהזכיר את המרקם המקורי.
עד שניסיתי את שניהם ביחד! מעט גרגרי חומוס, כבסיס שמעניק לסלט "גוף" וג'ק פרוט שיעבוד קצת על העיניים, עם המבנה הסיבי שמזכיר מאוד טונה. וזה עבד: סוף סוף זכיתי לטעום שוב את אותו "טעם ראשון של חו"ל".
אז נכון שהוא לא הזניק אותי אחורה בזמן, כפי שעשו עוגיות המדלן למרסל פרוסט, אבל בהחלט זכיתי לכמה רגעים של נחת!
מתחילים עם הג'קפרוט – מפרידים את החלק הסיבי מהחלק המוצק – זה שמזכיר תחתית ארטישוק, מסלקים את החרצנים (לא לזרוק – אפשר להשתמש בהם לסלטים או לתבשילים אחרים – כאן אנחנו מוותרים עליהם – כי אנחנו רוצים לשמור על המרקם ה"דגי").
מוסיפים 1/3 כוס גרגרי חומוס מבושלים ומעוכים, מיונז טבעוני, אצות מפוררות, בצל קצוץ, גזר מגורר, מעט מיץ לימון, מלח שחור ומעט פלפל טחון – וזהו.
מתקבל סלט "טונה" ללא כספית, כזה שמפוצץ בערכים תזונתיים, כמו גזר שעושה לנו, בין היתר, טוב לעיניים ויוד – מינרל החיוני מאוד לתפקודן של פונקציות שונות בגוף כמו בלוטת התריס למשל.
חשוב לתת לסלט לנוח כמה שעות – עדיף ללילה כדי לאפשר לטעמים להתפתח.
שמים בסנדוויץ', מעמיסים על בייגל או על צלחת, מקשטים בבצל ירוק, עירית, עגבניות שרי, זיתים שחורים, מלפפונים או חסה – ומתמוגגים.
ואם גם אתכם יטיס הסלט לאנשהו – שתפו בבקשה 🌞
- 1 צנצנת שימורי ג'קפרוט במי מלח (זהירות: לא לקחת בטעות עם הסירופ 🙂
- ⅓ כוס גרגרי חומוס מבושלים
- 1 בצל בינוני קצוץ
- 1 גזר בינוני מגורר
- ½ – 1 כף גרגרי אצות קלפ או חצי אצת נורי אורגנית מפוררת (לפי הטעם)
לרוטב
- ½ כוס מיונז טבעוני
- 1-2 כפות מיץ לימון טרי לפי הטעם
- ⅛ כפית פלפל שחור
- קמצוצון כורכום אופציונלי – בשביל הצבע
- ¼ כפית מלח שחור קאלה נמאק
- מרוקנים את התכולה של הג'קפרוט לקערה ומפרידים בין החלק הסיבי לחלק הקשה – זה שנראה כמו תחתיות ארטישוק. מסלקים את החרצנים (אפשר לשמור אותם לשימוש מאוחר יותר בסלטים או תבשילים)
- קוצצים את גרגרי החומוס והחלק הקשה של הג'ק פרוט במספר פולסים במעבד מזון או שמועכים את גרגרי החומוס במועך פירה ואת החלק הקשה של הג'ק במזלג. מחזירים לקערה
- מפוררים מעט את החלק הסיבי של הג'ק, אך לא יותר מדי – אנחנו רוצים לשמור על המרקם הסיבי. מחזירים לקערה
- בקערה קטנה מערבבים יחד את מרכיבי הרוטב
- מוסיפים לקערה בצל, גזר, אצות, רוטב ומערבבים היטבטועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך. אם הסלט נראה מעט "יבש" – אל תתביישו להוסיף 1-2 כפות מיונז 🙂
- שולחים למנוחה במקרר למספר שעות – רצוי למשך הלילה כדי שהטעמים ייספגו ויתפתחו היטב.
- מגישים בסנדוויץ, על בייגל, וואפל מלוח או צלחת ומקשטים לפי הטעם בבצל ירוק, עירית, עגבניות שרי, זיתים שחורים, מלפפונים או חסה.
- מתחקיר שעשיתי ברשת – כולל באתר של משרד הבריאות בארץ, מתקבלת מסקנה חד משמעית שגם במדינות מערביות יש מחסור חמור מאוד ביוד, וקשה מאוד להגיע לקצובה היומית הדרושה באמצעות מזון בלבד.
- במשך שנים בלוטת התריס שלי עשתה איתי זיגזג – לפעמים רק בגלל סטרס – וברוב המקרים – ככל שהתקדמתי בגיל – מאגרי המינרלים שלי ובכלל זה גם יוד, התדלדלו בהתאם. התחלתי לקחת תוסף יוד על בסיס יומיומי – זה לקח כמה חודשים עד שחשתי בהבדל – אך בסופו של דבר הבדיקות הראו שבלוטת התריס התייצבה לה יפה באמצע הסקאלה!
- הדעות חלקות לגבי הכמות היומית – משרד הבריאות בארץ טוען כי אסור שהקצובה היומית תחרוג מ- 150 מיקרוגרם (למעט נשים בהריון ונשים מניקות). בארה"ב הגישה הרווחת היא כי המקסימום המומלץ הוא 300 מיקרוגרם אך שמותר להגיע גם ל- 1000 מיקרוגרם.
- במקביל יותר ויותר רופאים וחוקרים שונים ברשת טוענים שאפשר לקחת כמויות הרבה יותר גדולות.
- אני אישית בוחרת ללכת על שביל הזהב – ונוטלת בדרך כלל מנה יומית של 300 מיקרוגרם.
[…] וההעדפות שלכם: אנטי פסטי, גבינת שמנת וסלמון טבעוני, סלט "טונה" […]