מתכון אוסטרו הונגרי, מפתיע בשילוב לא קונבנציונלי – וגם: פוסט שמאלצי שטוף נוסטלגיה מתוקה
צפו בסרטון בהמשך הפוסט 🙂
עוד אחת מהברקות המטבח האוסטרו הונגרי – Kartoffeln mit Nudeln – תפוחי אדמה עם פסטה!
כן, כן, מערבבים פה פחממה עם פחממה – ויותר מזה – גם עמילן עם עמילן! איך, מה, על מה ולמה?
אז ככה: את המנה המוזרה הזו אכלתי לראשונה בליניאנו, עיירת נופש מקסימה השוכנת לחוף הים האדריאטי. הוזמנתי לשם ע"י מכרים מווינה שנהגו, במשך שנים, להעביר שם את הקיץ באחד ממלוני הדירות שלאורך החוף.
אני לא מאלה שמתרפקים או מתאבלים על שנות הנעורים; אני מאמינה שבדרך כלל, אנחנו משתבחים במרוצת השנים ובאמת הופכים להיות 'הגרסה הטובה ביותר של עצמנו'. אבל בכל מה שקשור לנוסטלגיה – זה כבר סיפור אחר: למרות שיש לנו חוף ים נהדר, התמונות הללו של החופשה האיטלקית בסוף שנות השבעים צרובות חזק בזכרוני:
בתקופה של טרום עידן הווקמן, הזמן זרם לו בנחת על החוף החמים ואנשים הסתובבו שם בקלילות כחסרי דאגות קיומיות. מידי פעם היה מישהו זורק מטבע לג'וקבוקס ובוחר שיר פופולרי; הלהיט שכיכב אז היה 'אנקת גבהים' של קיית בוש, השיר המיתולוגי שכבש את מצעדי הפזמונים.
זה היה ממש כמו בשיר Yesterday Once More של הקרפנטרס! ולחשוב שבאותה תקופה – אשכרה הייתי יושבת קרוב לרדיו או הג'וקבוקס, ומחכה שישמיעו את השירים האהובים עלי!
ועוד לא הזכרנו את איש הקוקוס השזוף והחסון שחרש את החוף הלוך ושוב עם סל עמוס בקוקוסים והכריז בקול: "Hallo Cocco Bello!" עד היום אני שומעת את קולו המתנגן באיטלקית. וכמובן -איך לא – את הקריינית, המזמינה לבקר בבית הקפה 'טראצה אה מארה' – המרפסת האולטרה מודרנית שנבנתה אז על הים.
אז בבוקר השתזפנו ונהנינו מהמוזיקה של השפה האיטלקית ומזו שבקעה מהמכונה, ובערב יצאנו למרכז העיר: חברותי העשירות פשטו על חנויות המותגים – כשאני הקטנה שוטפת את העיניים הפקוחות לרווחה בגוצ'י, ברונו מאלי, דיור, וויטון וכל היתר, ולוטשת אותן על הצעירים החתיכים הלבושים ברישול אלגנטי בג'ינס, לקוסט, 'פרוט אוף דה לום' ועוד שכאלה.
במנוחת הצהריים, בסנדוויץ שבין שיזוף ושופינג, הכינה לנו המארחת מטעמים. אחד מהם – כן, נחשתם נכון – קרטופלן מיט נודלן. כשהגישו את המנה לשולחן חטפתי הלם תרבותי! ראיתי בכך לא פחות משבירת טאבו, איסור חמור מהתורה! אבל וואי, איזה "חטא" טעים זה היה לשדך זה לזה שני סוגי פחמימה ועמילן! ולחשוב שבמקור, המנה הזו נחשבה בכלל לאוכל של עניים!
אה, המנה הזו מהווה עבורי נקודת מפנה נוספת: זהו המתכון הראשון שצילמתי לו סרטון לגמרי בעצמי (יפורסם בקרוב). לרגל המאורע החגיגי התחדשתי באי קטן למטבח, שהצבתי דווקא במרכז הסלון, ושמתפקד כסטודיו שלי. האמת? אני מתרגשת מהשדרוג❣
אז רוצו להכין – ואולי תוכלו גם אתם לשמוע בדי אן איי הצרוב במנה, את 'הלו קוקו בלו'❣
- 500 גרם טליאטלה אטריות רחבות של אוסם, פנה, או ריגטוני
- 500 גרם תפוחי אדמה
- 2 בצלים גדולים
- 170 גרם פטריות יער אופציונלי, לפי הטעם
- 4 כפות שמן
- 1 כפית אבקת שום
- 1 שן שום כתושה
- 2 כפות פפריקה מתוקה מתוקה
- ⅛ כפית פלפל שחור
- מלח לפי הטעם
- קולפים את תפוחי האדמה וחותכים אותם לרבעים או לשמיניות – בהתאם לגודל תפוחי האדמה או לפי העדפה אישית. מביאים לרתיחה במי מלח, מנמיכים להבה ומבשלים כעשרים דקות עד שהם מתרככים אך לא יותר מידי.
- במקביל מבשלים את הטליאטלה במים מומלחים לפי ההוראות המודפסות על האריזה. שימו לב: טליאטלה עדין יותר מפטוצ'יני – ולכן לא מומלץ להחליף . אם אתם לא מוצאים טאליאטלה החליפו באטריות רחבות של אוסם.
- בינתיים מקלפים וחותכים דק את הבצל. מחממים 4 כפות שמן בסיר רחב או ווק ומטגנים את הבצל עד לשקיפות. מוסיפים פטריות יער קרועות לשניים או שלושה חלקים, מוסיפים גם את השום הכתוש ומקפיצים מספר דקות. מסירים מהאש ומצננים 2-3 דקות. לאחר מכן מערבבים פנימה פפריקה, פלפל שחור ואבקת שום.
- מסננים את הפסטה, מטפטפים כמה טיפות שמן, מערבבים ומעבירים לסיר עם הבצל. מסננים את תפוחי האדמה ומוסיפים גם אותם. מערבבים, טועמים ומוסיפים מלח במידת הצורך.
- מחלקים למנות, בוזקים פטרוזיליה או בצל ירוק קצוצים.
כתיבת תגובה