הי, שמי שרה דגן, בשלנית וחובבת סיפורים מושבעת. מייצרת גבינות טבעוניות כקממבר וגבינה כחולה לצריכה פרטית. בעבר עסקתי בהנחיה אימון והוראה על בסיס שיטת הייעוץ-הביוגרפי (ייעוץ אישי, זוגי ומקצועי המתמקד במשמעות שמאחורי האירועים בסיפור-החיים). כתבתי מאמרים ושני ספרים; לאחרונה התחברתי לעולם הצילום.
מה תמצאו בבלוג
אוכל וסיפור הוא בלוג אוכל טבעוני; שבו אני מפרסמת מתכונים מהצומח, בריאים בדרך כלל וטעימים תמיד. מתכונים טבעוניים שנוסו ושופרו עד לתוצאה המושלמת. אשתף אתכם בשלל טיפים, טריקים והמלצות לצד מחשבות, תובנות ו-סיפורים.
הבישול ואני
החשיפה שלי לעולם הקולינריה התחילה בעקבות אוסף נכבד של ספרי בישול: טיילתי סביב העולם על כנפי הסיפורים שנלוו למתכונים; הכרתי תרבויות וחוויתי טעמים, ריחות וצבעים. אוהבת לארח, להאכיל ולפנק. בישול עבורי מהווה פעילות מדיטטיבית.
אוכל וסיפורים
לאחר תקופה ארוכה של ניסוי, טעייה ושיפור מאות מתכונים במעבדת-המטבח, אני חשה שהגיע הזמן לשתף מנסיוני ולחבר בין שתי אהבות גדולות שלי – אוכל וסיפורים.
אוכל נשען על סיפורים ומסורות. מתכונים משקפים תרבויות, מתפתחים בהתאם לסביבה החברתית-גיאוגרפית ומשודרגים על כתפי מתכונים אחרים. מאחורי כל מתכון – כמו כל דבר בחיים – ניצב סיפור כלשהו. סיפור ואוכל הינם אמצעים מעולים להעברת מסרים ולחיבור (או הפרדה) בין אנשים ובין האדם והסביבה. הדתות ותעשיית המזון יודעות זאת היטב…
האדם במהותו אוהב סיפורים. מארג החיים מבוסס על סיפורים. בעיני, סיפור הוא המזון של התודעה. מידע המועבר באמצעות סיפור, מוטמע עמוק הרבה יותר מכל חומר עיוני ועובדות יבשות.
אז למה לי טבעונות עכשיו
עד לפני כ- 10 שנים לא היה סיכוי שאאמץ אורח חיים טבעוני –המבחר היה מצומצם ומבאס. אני יותר מדי אוהבת לאכול מכדי שאוותר על אוכל טעים, מלהיב ומגוון. בעקבות הנסיקה במספר הטבעונים, צצו שפע חומרי גלם ובעקבותיהם פודי'ז שהחלו לשתף מעל גלי-הרשת ברעיונות ותגליות פורצות-דרך, כמו נפלאות מי-החומוס וחומרים משני מציאות-קולינרית כגון: לציטין, חלבון אפונה, חמאת קקאו, שמרי בירה, שמן קוקוס, מיסו ועוד. היצירתיות הטבעונית מרקיעה שחקים, אם זה בבישול "מולקולרי" (אגב, יש בכלל בישול שאיננו מולקולרי?) המשחזר כמעט במדויק את הטעם והמרקם של חלמון וביצת עין, או בגבינות מאגוזים עם עובש אמיתי כקממבר ורוקפור. זהו רק קצה הקרחון; עולם הטבעונות מפעיל את הדמיון ופותח אותנו למחוזות חדשים של מרכיבים, טעמים ומרקמים. הטבעונות מספקת אלטרנטיבה מושלמת לפס-הייצור של המזון המעובד.
בחירתי באורח חיים טבעוני נבעה משתי סיבות: בריאות ומיגור תעשיית המזון כפי שהיא קיימת כיום. נחשפתי לשואת בעלי החיים באמצעות האקטיביסט גארי יורובסקי; נוכחתי שהתעשייה הופכת אותם למוצרים-מותגים וכולאת אותם בתנאים מזעזעים. העידן "המודרני" עושה שימוש מפלצתי בידע וביכולות טכנולוגיות; ההתעללות והטבח היגיעו לממדים שלא נראו בעבר.
לכשתפסק ההתעללות בבעלי החיים, כשנוכל להתוודע לסיפור המלא מאחורי כל מרכיב ולדרך שעבר עד לצלחת, כשנדע בוודאות שאנו מקבלים רק את העודף שאינו נחוץ לבעלי-החיים עצמם, כי אז אינני רואה פסול באכילת ביצים ומוצרי חלב מתרנגולות ועיזים חופשיות ומאושרות באמת. יד על הלב: לעיתים רחוקות עדיין יש לי גליצ'ים (ביצים וחמאה הן החולשה שלי); לא נלחמת בהם. מאמינה ששינוי צריך לבוא באופן טבעי מבפנים, אך אין לי ספק כי למרות מעידה של פעם ב… – אני בהחלט משפיעה על תעשיית המזון.
לשנות את הסיפור
הסיפור פועל על החלק המודע וגם על הלא-מודע שלנו. הסיפור מסוגל להצית את הדמיון, להשפיע על הרגש, הרצון ותהליך קבלת ההחלטות. סיפור יכול לגרום לנו לחשוב באופן עצמאי ובאותה מידה לנתק אותנו מחשיבה מודעת ומושכלת – תלוי בסיפור.
תעשיית המזון עושה שימוש ציני במשיכה הטבעית שלנו לסיפורים והשפעתם העצומה עלינו. באמצעות אריזות וערוצי פרסומת אחרים היא מציגה, לצד תמונות פסטורליות של בעלי חיים מאושרים באחו, סיפורים פלסטיים ותמימים-לכאורה מבית היוצר של קופירייטרים מיומנים; סיפורים ותמונות שבינם לבין המציאות אין ולא כלום. הדרך למיגור תעשייה זו היא בעזרת אותו כלי אשר בעזרתו צמחה – הסיפור! על ידי חשיפת הסיפור האמיתי על המתרחש במחנות הריכוז לבעלי-חיים.
הגיע הזמן לשנות את הסיפור. הגיע הזמן להיגמל ממניפולציות חסרות מצפון של תעשיית-המזון. הגיע הזמן לחשוף את בלוטות הטעם להרפתקאות קולינריות חדשות ומסעירות, למבחר עשיר הרבה יותר מהאופציות השרירותיות שמספקת לנו תרבות-האוכל הקונבנציונלית. הגיע הזמן להיחשף לאלטרנטיבה בת קיימא.
הגיע הזמן לכתוב סיפור חדש!