הכי טובה ומשובחה – גלידת ווניל טבעונית

פוסט ראשון!

אין לדעתי, דרך קולית יותר להשקת הבלוג,  מאשר מתכון לגלידה ווניל אלוהית! כזו שמחליקה על קצה הלשון באלגנטיות – בלי עקצוצי קרח ועם הרבה טעם של עוד. מושש!

גְרוּשׁ אחד כבר יש לי

בילדותי הראשונה קרטיב עלה  10 אגורות. בשביל ארטיק "לוקס" (ווניל, שוקו או מוקה בציפוי שוקולד), היית צריך להיות בן מזל, או סתם נודניק  כדי שיפול לידיך הון של  20 אגורות.

יום אחד פניתי לאחי בהצעה עסקית: "מנחם, אם תקנה לי ארטיק – אתן לך את המקל" (באותה תקופה אספנו מקלות ארטיקים כדי להשתתף בהגרלה שאיש לא זכה בה…)

קבלתי – שאגות צחוק…

בלית ברירה חיפשתי כסף מתחת למיטות והארונות. אגורה אחת בלבד הייתה כל שללי. אופטימית ללא תקנה פניתי שוב למנחם:-

"אולי יש לך 9 גרוש?" (עדיין קראנו לאגורה – גרוש)

– "למה לך 9 גרוש  שרהל'ה?"

– "אני רוצה לקנות קרטיב" 

– "אבל קרטיב עולה 10 גרוש!"

– "גרוש אחד כבר יש לי!"

"גרוש אחד כבר יש לי" מככב כמנטרה במשפחה עד עצם היום הזה…

וכשסוף סוף זכיתי להחזיק בידיי את הלוקס הנכסף, אחרי שהפשטתי אותו מעטיפתו המוכספת בתנועות קילוף קצרות רוח ולמרות התשוקה הפרועה למתוקים –  כשריקי ניסתה להזהיר אותי: "אבל שרהל'ה את נותנת ביסים לכולם ולך לא יישאר כלום!" – עניתי: "אין דבר – שייהנו"☺

נו – כבר אז אהבתי להאכיל….

לימים הסתבר ש"הלוקסוס" היה 'כולה' תערובת אבקת חלב  ותמציות פּוּשׁטִיוֹת. אבל במשך שנים לא זכיתי לפגוש שוב את הטעם השמימי ההוא. נותר לי רק  להתרפק על ברכי הנוסטלגיה.

הו הווניל!

בשנות השמונים חלה התקדמות של ממש: גלידה של חברת סנוקרסט על בסיס שמנת, חלמונים ווניל אמיתי.  הו, הריח הממסטל של הווניל!  נקודות החן של הזהב השחור שובצו  (בנדיבות – יש לציין) בגלידה הלבנה; והטעם? גן-עדן. משם קצרה הדרך ל'מגנום' ו'שוקובו'.

האתגר

  זמן רב ניסיתי למצוא מתכון טבעוני שייתן מענה שלם לקרייבינג  לגלידת ווניל איכותית וקרמית  –  אך לשווא.

לפני כשש שנים נתקלתי בפוסט של בלוגר-קונדיטור שפיתח מתכון המבוסס  על קשיו, שמן קוקוס, חמאת קקאו, ווניל ומרכיבים נוספים.  המתכון היווה נקודת מפנה – אך עדיין לא היה קרמי ממש.  

חמש שנים תמימות שוטטתי ברשת בחיפושי אחרי המרכיב הסודי; בשנה שעברה נתקלתי בסרטון של חבורת היפסטרים מתוקה; הם  הרימו את הכפפה, טיפסו על כתפי המתכון של  Mattie החלוץ, צמצמו את מספר המרכיבים, תיקנו את יחסי הכמויות  ו-הופ – עשו קפיצת דרך משמעותית. זה היה  כבר כמעט… אך עדיין לא מספיק קרמי לטעמי.

אאוריקה 

לאחר מדיטציות ארוכות באמבטיה ומחוצה לה, נזכרתי שמה שמעניק לחלמונים את המרקם האופייני השמנמן-חלקלק – הוא הלציטין! התחלתי בהדרגה: כבר עם חצי כפית לציטין נוזלי חל שינוי במרקם, אך עדיין לא הושגה הקרמיות המיוחלת. רק כשהוספתי 1.5 כפות לציטין הגעתי סוף סוף ליעד: גלידה במרקם קרמי מושלם! במקביל הפחתתי את כמות הסוכר עד שקבלתי את דרגת המתיקות הרצויה.   

סוף טוב

בילדותי למדתי להעריך את הגלידה בגלל מחסור כלכלי. כיום אני מגבילה את עצמי מרצון ומשתדלת להימנע ממוצרים שמאחוריהם מסתתר סיפור אפל.

כשמכינים בבית אוכל מ"סקרטש", כשלא נכנעים למלכודת הנגישות הבלתי נסבלת של מוצרים מעובדים, פותחים את חוש הטעם לאלטרנטיבות איכותיות וטעימות הרבה יותר.

ואם גם על פניכם  יעלה חיוך של אושר כשתטעמו את  "הלבן-השחור" הזה – אני את שלי עשיתי! 

ולמי שחטף געגוע – הנה השיר…