לזניה טבעונית ללא גלוטן

פוסט זה פותח את הסידרה האיטלקית

איטליה של שנות השבעים; החו"ל הראשון שלי; חבורת בנות שנסעה ברכבת לילה מווינה לונציה (Mestre למען הדיוק) - התאהבתי באיטלקים (ובעיקר באיטלקית) ממבט ראשון.

משם נסענו ללוגאנו עיירה שוויצרית ציורית שכמו יצאה מהאגדות, עם פירות יער בסלסלות מפונפנות, מאפייה שנראית כמו הבית של המכשפה בהנזל וגרטל - ושוטרות תנועה חינניות בחליפות-חצאית אדומות.

מלוגאנו לקחנו אוטובוס לסנט מוריץ; הדרך (שחצתה שוב את איטליה) היתה בין היפות שראיתי בחיי - זו היתה כנראה הפעם הראשונה שבה גיליתי כי לפעמים הדרך יכולה להיות הרבה יותר מעניינת ומרגשת מהיעד עצמו!

חשתי כחולמת למראה הנופים המדהימים, ששפעו מי אגמים, בתים פרטיים מטופחים עם גרניום אדום על כל גדר - ובכל חניה לפחות מכונית פיאט אחת. כשהגענו ל- Chiavenna עיירה קטנה ומתוקה - אמרתי לעצמי שכאן אני רוצה לגור! (זה עוד לא קרה -אבל מי יודע 🌞)

יותר מכל נדהמתי מהסבלנות: אני זוכרת איך נתקענו בפקק תנועה בכביש ההררי הצר; האוטובוס עמד במקום כשעה. איש לא קיטר! כולם פטפטו, צחקו ונראו נינוחים ביותר - הסתכלתי דרך החלון - גם הנוסעים ברכב שמאחורינו היו במצב רוח מרומם - הלם תרבותי של ממש!

הוקסמתי מהאופנה; כמעט כל הצעירים לבשו חולצות לבנות מכופתרות שהוכנסו ברישול אלגנטי מוקפד למכנסי ג'ינס מסוגננים. חלקם לבשו טישרט של Fruit of the Loom - פריט לוהט באותה עת - והנעליים - הו הנעליים האיטלקיות!

זוכרת איך קבוצת צעירים מצחקקת נדחקה לפיאט 126 אחת... ואותי ניצבת שם, נטועה על מקומי עם חצאית הג'ינס - מתבוננת בהם קצת נדהמת והרבה מקנאה...

וכמובן - האוכל האיטלקי...

הריח של האוכל גרם לי לשכרון חושים - באותה תקופה הוא היה בגדר טאבו עבורי, נאלצנו להסתפק בסנדוויצ'ים משמימים שהכנו בחדר במלון. אני זוכרת היטב את תחושת ההחמצה - התסכול של להיות באיטליה ולא להנות מאוכל איטלקי.

לימים, כשכבר לא חשתי כבולה לחוקי הכשרות - עברתי ברומא - חוויה מתקנת: נכנסנו למסעדה משפחתית קטנה וחמודה ולראשונה בחיי אכלתי ספגטי מפסטה טריה, ברוטב שמנת ולימון - אוך אוך אוך כמה שזה היה טעים (הנה גירסה טבעונית מעולה)

שנים לאחר מכן הטלתי על עצמי את מגבלת הטבעונות - רק כדי להיווכח מאוחר יותר שבעצם אין כמעט מגבלות; זאת בזכות התחליפים, הפטנטים והתגליות המולקולריות למינהן.

כך עם הלזניה שלפניכם - המתכון הפותח את הסידרה האיטלקית בבלוג. לא רק שהיא טבעונית (וממש לא מרגישים בכך - יעידו הקרניבורים שאכלו מממנה), היא גם ללא גלוטן, דבר שעד לא מזמן, היה עלול לגרום לעווית בלתי רצונית אצל כמה איטלקים מסורתיים, אם לא להתקף לב! אבל מים רבים זרמו מאז בתעלות ונציה ובנהר הטיבר: טאבואים נשברו, מוסכמות השתנו, האופנה הפכה להיות פחות הומוגנית ועם הרבה יותר אפשרויות לביטוי אישי. כיום כבר לא חייבים לציית באופן עיוור לחוקים נוקשים. כך גם עם האוכל והטרנדים הנלווים אליו.

כשהכנתי לראשונה את הלזניה עם הבצק ללא גלוטן - הופתעתי לגלות כמה שהוא הרבה יותר טעים מהדפים המסורתיים. שלא לדבר על קלות ההכנה - אי אפשר לפספס - זה תמיד מצליח - מבטיחה.

אה, ואפשר גם להכין מראש ולהקפיא!

הבצק לפסטה מבוסס על מתכון מ- More from the Gluten Free Gourmet ספרה פורץ הדרך של Bette Hagman - שפיתחה מתכונים ללא גלוטן - כשהמושג עדיין היה בחיתוליו. גיליתי את המתכון לגמרי במקרה בשיטוטי ברשת - וטבענתי אותו (המתכון המקורי מכיל ביצים) התוצאה: בצק פסטה טבעוני 'אל-דנטה' במידה מדוייקת שיוצר דואט מענג עם מלית הבולונז הטבעוני.

המלית ורוטב הבשמל מבוססים על המתכון של רות סירקיס ללזניה עם בשר מספרה פשטידות עולמיות.

מתחילים עם רוטב הבולונז - מכינים רוטב עגבניות, מפרישים כוס לציפוי ומספר כפות לתחתית התבנית כדי למנוע את הדבקות הפסטה.

מוסיפים לרוטב העגבניות שבסיר טחון מהצומח ללא גלוטן, יין לבן/אדום ותבלינים.

מרכיבים את הלזניה - יריעת בצק ועליה מלית וחוזר חלילה - מסיימים ביריעת בצק. עליה שמים את רוטב העגבניות ששמרנו ומורחים מעל רוטב בשמל טבעוני. לחילופין - במקום הבשמל אפשר לפזר חתיכות של מוצרלה טבעונית.

כשעה בתנור; מנוחה של 20 דקות לפחות, להתייצבות והתמזגות הטעמים.

מגישים עם סלט ירוק ויין ואתם מסודרים! אין אדם שלא התאהב במנה, טבעוני או לא. כולם באופן גורף - תמיד מבקשים תוספת!

מנסיון - הלזניה טעימה הרבה יותר יום למחרת - כי המרכיבים מספיקים ליצור ביניהם דיאלוג ולהתמזג היטב.

ואם במקרה יצא גם לכם לבקר ב- Chiavenna שתפו בבקשה 🙂